פסק-דין בתיק עת"מ 12088-02-09

1.         בפני עתירה מינהלית בה מבקש העותר להצהיר כי אינו חייב למשיבה חובות ארנונה לשנים 1987 עד 2006 ו/או כי המשיבה אינה זכאית לדרוש ולגבות מהעותר סכום כלשהו בגין ארנונה לתקופה הנ"ל. כן ביקש העותר לאסור על המשיבה לנקוט נגדו בהליכי גבייה של חובות הארנונה הנ"ל.

2.         בחודש יולי 2008 קיבל העותר דרישה לתשלום חוב/מס על פי פקודת המיסים (גבייה) ועל פי פקודת העיריות בגין נכס בקרית אתא (להלן "הנכס"). בדרישה נאמר כי מדובר בחוב ארנונה עד 12/06 בסכום של 51,262 ש"ח. בירור אצל המשיבה העלה כי מדובר בחוב לשנים 1987 עד 1995.

3.         העותר טען כי הנכס מעולם לא היה בבעלותו אלא בבעלות בנו יקיר מזרחי וכי משנת 1993 הוא אינו מחזיק בנכס וכי הנכס מוחזק באופן בלעדי ממועד זה על ידי בנו. כן טען כי לא קיבל כל דרישה לתשלום ארנונה משנת 1996 ואילך וכי בשנים האחרונות הוא אף סובל ממחלה ממארת ואשתו מונתה כאפוטרופוסית לגופו ולרכושו עוד בשנת 2008.

            העותר הוסיף וטען כי לאור העובדה שהדרישה התקבלה שנים רבות לאחר מועד היווצרות חוב הארנונה - אין בידו קבלות ו/או מסמכים המעידים על תשלום הארנונה על ידו.

העתירה המקורית הוגשה על ידי יצחק מזרחי ולאור פטירתו בשנת 2009 תוקנה העתירה והוגשה על ידי עזבונו. גם העזבון יקרא להלן בפסק דין זה "העותר".

4.         המשיבה טענה כי פעלה לגבית חוב הארנונה מאז 1994 וכי העתירה לוקה בשיהוי ויש לדחותה על הסף. כן טענה כי לעותר נשלחו דרישות לתשלום חוב הארנונה מידי שנה והוא לא הגיש כל השגה ולא טען מאומה נגד חיובו עד הגשת העתירה.

המשיבה טענה כי העותר לא הציג כל ראיה על תשלום הארנונה לשנים בהן הודה כי החזיק בנכס ואף לא הביא כל ראיה כי לא החזיק בנכס בשנים 1994 ו-1995 (לרבות תצהיר של בנו, שלפי טענתו החזיק בנכס משנת 1993).

המשיבה טענה כי בהתנהלותה קיימת חזקת תקינות המינהל הציבורי, ולפיכך קיימת חזקה שפעלה באופן תקין לגביית חוב הארנונה, בהתאם לרישומים בספריה, מידי שנה בשנה.

לתגובתה צירפה המשיבה פלט מחשב (אליו אתייחס בהמשך).

            המשיבה טענה כי לא עומדת לעותר טענת התיישנות החוב, לאור העובדה שנדרש לשלם את חובו בשנים עברו, ובכל מקרה טענת ההתיישנות אינה יכולה להוות עילת תביעה והיא מהווה טענה דיונית בלבד. כן טענה כי כאשר נקטה בהליך גבייה מינהלית העותר אינו יכול להעלות טענת התיישנות כמבססת תביעה לסעד הצהרתי .

לחילופין טענה המשיבה כי אפילו עומדת לעותר טענת ההתיישנות - יש בדרישות התשלום שנשלחו לעותר במשך השנים, כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות.

5.         בסיכומי העותר הוא חזר וטען כי לא קיבל כל דרישה לתשלום חוב ארנונה וכי אפילו לשיטת המשיבה, על פי מסמכים שהציגה, דרשה את החוב לראשונה בדצמבר 1999, כאשר גם במועד זה התיישן החוב המתייחס לשנים בהן החזיק בנכס.

העותר הפנה להלכה ברע"א 187/05, נעמה נסייר נ. עירית נצרת עילית, שם נקבע כי ניתן להחיל את מוסד ההתיישנות גם על הליכי גבייה מינהלית.

העותר טען כי אין מקום לטענת השיהוי שהעלתה המשיבה בתגובתה, לאחר שמאז קבלת דרישת התשלום בשנת 2008, הוא פעל לבירור הענין. העותר טען גם כי המשיבה היא שהשתהתה בהליכי גביית החוב וכי העלאת טענת שיהוי כנגדו מהווה עזות מצח מצידה של המשיבה.

העותר טען כי יש להחיל את חזקת התקינות המינהלית במהופך מטענת המשיבה וכי העובדה שהמשיבה לא נקטה הליכי גבייה במשך עשרות שנים היא הנותנת כי העותר שילם חובותיו במועד ואין לדרוש ממנו כיום, בחלוף 20 שנה, לשמור קבלות המעידות על ביצוע התשלום.

העותר טען כי היה קיים נתק מלא בינו ובין בנו במשך שנים רבות ולכן לא הוגש תצהיר מטעם הבן.

6.         המשיבה חזרה בסיכומיה על הטענה לפיה העותר הוא שהחזיק בנכס, וכי לא הציג כל ראיה לפיה לא החזיק בנכס בכל השנים בכלל, ובשנים 1993 עד 1995 בפרט.

המשיבה חזרה על הטענה כי עומדת לזכותה חזקת התקינות וטענה כי מחד העותר לא הציג כל מסמכים המעידים על תשלום חוב הארנונה ומאידך, בפלט המחשב שצירפה המשיבה לתגובתה מופיע החוב ופעולות הגבייה שננקטו על ידה, והוא מהווה רשומה מוסדית.

המשיבה טענה כי בכל מקרה אין מקום להצהיר על העדר חובות של העותר וכי גם אם הגנת ההתיישנות חוסמת הליכי גבייה, היא אינה יכולה לאיין את החוב עצמו.